פסק-דין בתיק תא"מ 12953-04-09

הצדדים הסכימו, כי פסק הדין יינתן על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, לאחר שהוסבר להם גם על-ידי בית-המשפט מהותו של סעיף זה.

בעלות הדין הן רופאות נשים, הנותנות שירותים רפואיים בתחום התמחותן למטופלות של קופת חולים "מכבי" (גם קופות חולים אחרות, אך הרלוונטית לתביעה היא קופת חולים "מכבי").

אין מחלוקת בין בעלות הדין, כי התובעת הד"ר סואלחי וידאד (להלן : " התובעת"), החליפה את הנתבעת ד"ר שדרוב אלה (להלן : " הנתבעת"), כאשר זו האחרונה שהתה תקופה מסוימת בחו"ל.

אין מחלוקת, כי התובעת הייתה זכאית לתמורה כספית בשל כך.

המחלוקת היא, האם קיבלה התובעת את כל המגיע לה בעבור התקופה בה החליפה את הנתבעת במרפאות אום אל-פחם וכפר עארה של קופת-חולים "מכבי", אם לאו ?

התקופה הרלבנטית היא חודש ספטמבר בשנת 2002. התביעה הוגשה כעבור למעלה מ- 6 שנים, "רגע" לפני תום תקופת ההתיישנות.

הסכום הנתבע בערכי קרן : 7,240 ש"ח.

התובעת טענה בכתב התביעה, אשר נתמך בתצהירה, כי היא נתנה שירותים רפואיים במקום הנתבעת בהיקף של 78 ביקורים והייתה זכאית, על-פי ההסכם בין שתיהן לתשלום של 92.8 ש"ח עבור כל ביקור, ובסך הכל 7,240 ש"ח.  סכום זה לא שולם.

ההסכם הנטען בסעיף 7 לכתב התביעה, נוסח על-ידי מר מחאג'נה חאלד, מנהל מרפאת קופת חולים "מכבי" באום אל-פחם דאז. הסכם זה לא צורף לכתב התביעה.

הנתבעת טענה להגנתה (לאחר שבוטל פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה), כי שילמה את כל המגיע ממנה לתובעת, ומדובר בתביעת סרק. הנתבעת טענה, כי הוסכם בין הרופאות שהתשלום יהיה עבור כל ביקור ראשון ברבעון, על-פי התעריף שקופת-חולים "מכבי" נהגה לשלם לנתבעת.  

הנתבעת הדגישה, כי קופת חולים "מכבי" משלמת עבור ביקור ראשון ברבעון, ואינה משלמת עבור ביקורים חוזרים.

הנתבעת שלמה לתובעת את אשר מגיע לה עבור הרבעון 10-11-12/2002 (ראה : חשבונית מס/קבלה מס' 023, אשר הונפקה ע"י התובעת לנתבעת מיום 20/3/03, ע"ס 13,582 ש"ח כולל מע"מ) , ובחודש 8/03 נערכה ההתחשבנות בין הצדדים, שאז הנתבעת שילמה לתובעת, כל תשלום נוסף שהייתה חייבת לתובעת (ראה: חשבונית מס/קבלה מס' 032, אשר הונפקה על-ידי התובעת לנתבעת על-סך  8,796 ש"ח (כולל מע"מ)). 

התובעת לא הנפיקה מעולם, כל חשבונית מס או חשבונית עסקה בגין חודש 9/02, ובמכתב ב"כ הנתבעת מיום 25/7/09, מפורטים כדבעי כל הביקורים לרבעון השלישי לשנת 2002, הכולל בתוכו, כמובן גם את חודש 9/02. באותו מכתב, ב"כ הנתבעת הצביע על התחשיב המדויק, שעל-פיו שולמו לתובעת כל התשלומים שהייתה זכאית להם, לרבות כאמור עבור חודש 9/02.

הנתבעת הכחישה את התעריף בו נקבה התובעת, ובכלל זה כל חוב מצדה כלפי התובעת.

הנתבעות הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמן, וחזרו על עיקרי טיעוניהן. התובעת, הוסיפה, כי הנתבעת לא נהגה לשלם לה בזמן, וכשהיא מסרה המחאות נהגה לדרוש חשבונית, דבר שאינו מקובל מאחר והיא נהגה למסור שיקים דחויים וכשאלה חוללו, נוצרה בעיה בניהול הספרים. התובעת בתצהירה ציינה שני שיקים, אשר נמסרו לה על ידי הנתבעת וחוללו. כן הוסיפה, כי הנתבעת מעולם לא שילמה לה עבור ביקורים ב- 9/02 במסגרת החלפתה באום אל-פחם ובכפר עארה.

דיון במעמד ב"כ הצדדים ובעלות הדין, התקיים ביום 9/11/2011, כאשר הצדדים חזרו על עיקרי טענותיהם. ב"כ התובעת ציין, כי המחלוקת היא על חודש ספטמבר 2002, כאשר הנתבעת שהתה אז בחו"ל, ובעבור חודש זה לא שולם לה שכרה.

דיון

לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששמעתי את בעלות הדין וב"כ, דין התביעה להידחות.

כידוע, גם בפסיקה על-פי סעיף 79א ניתן לדחות את התביעה, כשם שניתן לקבלה או לפסוק על-דרך הפשרה.